G ottesbeweis

​

אם אני מאמין באלוהים או לא לא נקבע אם יש הוכחות לקיומו או לא. השאלה לגבי אלוהים היא הרבה יותר בסיסית, או טובה יותר: קיומית יותר. זה קשור לשאלה האם יש לאלוהים משמעות בשבילי, בחיי, אם יש איתו מערכת יחסים או לא. אמונה לא רק אומרת: להתייחס למשהו כנכון, אלא "אמונה" במובן התיאולוגי פירושה מערכת יחסים חיה. כמו כל מערכת יחסים, מערכת היחסים עם אלוהים אינה שוללת קונפליקטים, חוסר הבנה, אפילו ספקות או דחייה.

אמונה באלוהים היא לרוב המאבק של האדם בהוויה הזו, שמשמעותה לנו הכל ושונה כל כך; שלעתים איננו יכולים לתפוס את תוכניותיו ומעשיו, ואת קרבתנו אנו כמהים כל כך. ההוכחה היא שהוא יתגלה בפניך כאשר תיכנס איתו למערכת יחסים.

כי בואו נהיה כנים. האם היינו מוכנים לציית לאלוהים כדי לשנות את חיינו גם אם ניתן להוכיח זאת מעל לכל ספק?

המשפט מגיע מהפילוסוף גוטליב פיכטה: "מה שהלב לא רוצה, המוח לא מכניס פנימה".

האדם במרד שלו תמיד יחפש מוצא או בריחה. כך כתוב בספר התנ"ך הישן ביותר, כלומר באיוב, כיצד אנשים אומרים לאלוהים: "התרחק מאיתנו, איננו רוצים לדעת דבר על דרכיך! מיהו הקב"ה, שעלינו לשרת אותו? או מה התועלת לנו כשאנחנו קוראים לו? " איוב 21:14

ואלוהים גילה את עצמו לאנשים שם ובכל זאת הם לא רצו להאמין.

אז אין חדש תחת השמש. אלוהים רודף אחר הלב הסורר הזה, שבעצם בורח מהבורא, ורוצה להתגבר עליו באהבתו.

​